הכרעת דין בתיק תת"ע 31049-09

הנאשמת הואשמה כי לא צייתה לאות עצור שנתן לה שוטר במדים, עבירה בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

מטעם התביעה העידה השוטרת סוזי אוקנין (להלן - השוטרת) ובמסגרת עדותה הוגשה הזמנה לדין (סומנה ת/1) ודו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות (סומן ת/2).

מטעם ההגנה העידה הנאשמת וחברתה, מעיין דוקובסקי, שנסעה עימה ברכב, כשההגנה הגישה  כראיה  דו"ח מהירות (סומן נ/1) שהוגש כנגד הנאשמת בגין אותו אירוע.

האירוע היה ביום 22.5.09 שעה 04:00 לפנות בוקר. הנאשמת נהגה ברחוב קויפמן 6 לכיוון צפון ועברה עבירת מהירות. השוטרת ירדה לכביש כשהיא לבושה באפודה זוהרת, כובע ובידה פנס וסימנה לנאשמת לעצור. הנאשמת עצרה לאחר מס' מטרים אך אז המשיכה בנסיעה. השוטרת דלקה אחריה בניידת תוך הפעלת אמצעים וכרזה לה לעצור. הנאשמת נעצרה בצומת הרחובות הירקון -יוסף הלוי,  אחרי הרמזור לכיוון צפון. השוטרת ציינה כי נשמר קשר עין רצוף, שדה הראיה היה רחב ופנוי, שעת לפנות בוקר, כשבאיזור קיימת תאורת רחוב .

 במועד האירוע הוגש כנגד הנאשמת כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, אשר בוטל לאחר שהועלה רף האכיפה בגין מדידה שבוצעה באמצעות מכשיר הינשוף. בעבירת המהירות הנאשמת הודתה, כשהמהירות שיוחס לה הייתה 75 קמ"ש בדרך עירונית.

משיוחסה לנאשמת העבירה הנוכחית היא טענה: "חשבתי שעצרת לבדיקה שגרתית וראיתי אותך רק שעברתי אותך".

במועד ההקראה כפרה הנאשמת, ונטען כי: "לכל היותר היתה אי הבנה והבחנה מאוחרת בשוטרת".

למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע למרבית העובדות. השוטרת סימנה לנאשמת לעצור. הנאשמת עצרה לאחר מספר מטרים (כשלטענתה לא עצרה אלא רק האטה), ואז המשיכה בנסיעה. השוטרת נכנסה לניידת ונסעה אחרי הנאשמת תוך הפעלת אמצעים. הנאשמת נעצרה לאחר שחלפה את הרמזור הממוקם בפינת הרחובות יוסף-הלוי-הירקון. השוטרת העריכה כי הרכב נעצר במרחק של 300-500 מטרים ממקום ביצוע העבירה.

 בא כוח הנאשמת טען כי יש לזכות את הנאשמת. לטענתו, הנאשמת הבחינה בסימון כלשהו אך היה ספק בליבה אם מדובר באות עצור ואם הסימון מיועד לה. לפיכך, היא האטה את מהירות נסיעתה על מנת להבין במה מדובר. מאוחר יותר כשהשוטרת כרזה לנאשמת לעצור והסימון היה ברור ומובהק, הנאשמת עצרה באופן מיידי.

השוטרת ירדה לכביש, כשהיא לבושה באפוד זוהר כובע ומחזיקה פנס בידה. כשנשאלה כיצד סימנה לנאשמת לעצור, השיבה השוטרת : "יש אות לעצור בצד. אני מסמנת עם הפנס".

מדובר בשוטרת מנוסה ואני מאמינה כי היא האות בו השתמשה על מנת להורות לנאשמת לעצור בצד הינו האות המקובל.

לא זו אף זו, ממכלול הראיות עולה כי הנאשמת הבחינה כי השוטרת סימנה לה לעצור.

כזכור, בתגובתה הראשונית טענה הנאשמת "חשבתי שעצרת לבדיקה שגרתית וראיתי אותך רק כשעברתי אותך". הנאשמת לא חלקה כי זו הייתה תגובתה במועד האירוע. בדבריה אלה יש משום ראשית הודאה בביצוע העבירה המיוחסת לה.

העובדה שהנאשמת עצרה (או האטה) לאחר מספר מטרים מתיישבת עם טענתה הראשונית  כי הבחינה בסימון  רק בעת שחלפה על פני השוטרת. כזכור זו הייתה גם הטענה במועד ההקראה, היינו כי הנאשמת הבחינה בשוטרת באיחור. משהבחינה הנאשמת באות השוטרת היה עליה לציית לו ולא להמשיך בנסיעה.

לטעמי, עצם עצירתה של הנאשמת מלמדת יותר מכל כי הבחינה באות השוטרת. היא עצמה הודתה בעדותה :"אחרי כמה מטרים חשבתי שאולי היא סימנה לי לעצור".

ראיה נוספת ומחזקת מצויה בדבריה של הנאשמת לחברתה במועד האירוע. הנאשמת אמרה לחברתה כי נראה לה שסימנו לה לעצור, כפי שהעידה חברתה.

תקנה 24(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת כי: "האות שיינתן על ידי שוטר או עלידי פקח עירוני, יחייב גם אם ניתן בצורה לא מדויקת ובלבד שלא היה ספק סביר לגבי משמעות האות".

מכלל הראיות שפורטו לעיל עולה כי הנאשמת הבינה כי היא נדרשת לעצור, גם אם ייאמר כי האות לא ניתן בצורה מדויקת.

זאת ועוד, הנאשמת הסתבכה בעדותה, וכשהתבקשה להסביר מה לא היה ברור לה מסרה מספר גרסאות. גרסא אחת הייתה שלא הבינה כי האות היה לעצור, גרסא שנייה הייתה כי לא הבינה כי האות מופנה כלפיה,  וגרסא שלישית הייתה כי לא ראתה את האות. כך לדוגמא: